זכריה צברי

ילדות + נעורים

נולדתי בשנת 1926בתאריך 27.4 בתימן.

תיאור הבית והשכונה בתימן...

בתקופה שלי לפני 75 שנה למדתי בחיידר אצל מורי ושמה העברתי את השנים שלי במשך 4 שנים בלימוד תורה. מלימוד בחיידר הלכתי לבית הספר שקוראים לו "נצח ישראל". שסיימתי את בית הספר יצאתי לעבודה כדי לעזור להורי בכלכלת הבית. התקופה הייתה קשה מאוד ומשפחתי הייתה מרובת ילדים (9) ובמציאות הזאת הילדים היו הולכים לעבוד אחרי בית הספר. עבדתי קשה בפרדסים בקטיפת תפוזים ובאריזתם כדי לשלוח אותם לחו"ל כשהמצב השתפר הלכתי ללמוד בישיבה בישיבת "אור המזרח" בכיכר אברהם זה היה בשנת ה 42 (מלחמת העולם השנייה) ולמדתי שם 2 שנים ובגיל 16 נשלחתי על ידי רב הישיבה ללמוד בישיבת מרכז הרב בירושלים כשעזבתי את הישיבה אבא שלי מאוד הצטער מפני שרצה שאהיה רב. אני רציתי להתגייס לצה"ל

עליה

לברר גילי עליה ושנת עליה

כשעלינו לארץ מתימן לא חלקו רישיונות עליה אלה בכוחות ההורים שלי שקנו כרטיסים באוניה הפלגנו מעדן לפורצוד ומשם המשכנו ברכבת ליפו בטרם הגענו לעדן המצב בדרכים מתימן לעדן היו מאד מסוכנות משודדים וההורים שלנו שכרו שומרים עלינו כדי להגיע בשלום לעדן ובתמורה לכך קיבלו שכר כשהגענו לעדן עלינו לאוניה שהגיע למצרים לנמל פורט סעיד ירדנו מהאנייה ירדנו מהאוניה הלכנו לתחנת הרכבת ומשם הגענו ליפו אז לא הייתה סוכנות ולא היה מי שיקבל אותך כשהגענו ליפו הכניסו אותנו להסגר של שבועיים בכדי שלבדוק אותנו אם אנחנו בריאים או חולים בא פקיד מהאחדות התימנית ושאלו את אבא שלי לאן הוא רוצה ללכת עם המשפחה הוא ענה להם איפה שיש תימנים אז הציעו לו כמה כתובות והאפשרויות היו ירושלים רחובות ומחנה יודה. 
אבא שכר חדר אחד לתשעה ילדים הגג של החדר היה מפח ונזלו מהגג טיפות לחדר ואז אמא אספה את הילדים ושמה אותם בפינה בכדי שלא יירטבו המצב היה קשה עבודה לא הייתה וחיינו בקושי מכספינו המועט הספיק בקושי ללחם ולפעמים למרגרינה למי שהיה זיתים או עגבניה דבר זה נחשב למשהו נדיר.

                                                                           

צבא

באותה תקופה היו ארגוני מחתרות ההגנה אצל ולחי כל המחתרות האלה נלחמו בבריטים ובמיוחד אצל ולחי לחמו בירושלים כדי להציק לבריטים ולגרש אותם מן הארץ בגיל 18 התגייסתי לצה"ל. לתאר

                                                 

הכרות ההכרות שלי עם יעל הייתה על ידי אחותי הקטנה שלמדה בבית הספר ובשכנות לו היה הגן שמה עבדה יעל בתור עוזרת גננת שלחתי פתק על ידי אחותי ושאלתי אותה אם היא מעוניינת להיפגש איתי והיא הסכימה התחלנו לצאת ואז התאהבתי בה אהבת אמת אהבה גדולה שעד היום אני זוכר אותה אהבה שלא ידעה גבולות
מצידה של יעל האהבה התחילה לפרוח הכרנו זה את זה בשנת 1950 הצעתי לה ללכת איתי לסרט משם התפתחו העניינים ומדי פעם הלכנו להצגות וסיכמנו בינינו שאנחנו הולכים להיות זוג אוהבים ובשנת 1952 נשינו זה לזאת מצע חן בעיני היופי שלה היא הייתה חכמה והיה לה חיוך רחב.